החלטה בתיק תת"ע 1365-09

המבקש עותר לחשב את מניין ימי פסילתו מלנהוג מיום מתן גזר הדין -  11.3.2009.

1.                  בגזר הדין מיום 11.3.2012 נפסל רישיונו של המבקש לתקופה של 6 חודשים. לטענת המבקש רישיונו נפסל כשנתיים קודם בגזר דין שניתן כנגדו בתיק אחר. משכך סבר בתום לב, כי היות ורישיונו נפסל ופקע מזה זמן רב אין כל צורך בהפקדה של הרישיון או תצהיר בתיק זה.  מכאן בקשתו למנות את תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין ללא תצהיר וללא שהפקיד את רישיון הנהיגה.

לתמוכה בבקשתו הפנה ל רע"פ 7431-10 פלוני נ' מדינת ישראל בו עלתה השאלה מאימתי נמנית תקופת פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה שהוטלה על מי שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה. עוד הפנה המבקש ל עפ"ת 30484/09/10 אברבנל נ' מדינת ישראל שם דובר על מי שנפסל בתיקים רבים בתקופות מקבילות. ולב"ש 91345/04 (מחוזי ת"א) לפיו נטען מצא בית המשפט כי מי שרישיון הנהיגה שלו פקע מלפני שנים רבות ניתן לראות אותו כבלתי מורשה לנהיגה ומכאן אינו מחויב בהפקדה של רישיון הנהיגה וגם לא בתצהיר.

2.         המאשימה מתנגדת לבקשה ובתגובתה מפנה לסעיף 42 ל פקודת התעבורה לפיו מניין  ימי הפסילה צריך ויחל מיום ההפקדה והמעשה הפוזיטיבי מצד הנאשם. קרי הפקדת רישיון הנהיגה או תצהיר תחתיו. עוד מוסיפה המאשימה בתגובתה כי סוגיית החובה בהפקדת רישיון או תצהיר הוכרעה במידה רבה על ידי בית המשפט העליון ב- רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, שם העלה אחד המבקשים טענה לפיה יש למנות את תקופת הפסילה שהוטלה עליו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב מהיום שבו נגזר עליו עונש פסילה מנהלית בבית המשפט לתעבורה בנתניה, בו הפקיד תצהיר כדרישת תקנה 557 לתקנות התעבורה. בדחותו טענה חלופית זו קבע בית המשפט מפי כב' השופט א' א' לוי :

"הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה. ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא לראשונה בעבירה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למורא החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא שהוא מוסיף לנהוג ללא רישיון חרף ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה."

עוד הפנתה המאשימה לעניין מאיר כהן רע"פ 8317/10 ו- דנ"פ 1423/11 שם נדחו טענות דומות, חזרה וטענה כי על המבקש הייתה חובה להפקיד בבית המשפט תצהיר בהתאם וזאת נוכח  התכלית החינוכית - פסיכולוגית המונחת ביסוד עצם ההפקדה וכהלכה שנקבעה בבית המשפט העליון. ובכל מקרה נטען הלכות בית המשפט העליון הן אלה המחייבות.

3.        סעיף 42 ל פקודת התעבורה תשכ"א - 1961 מורה לעניין הפסילה וחישוב תקופתה:

מיום 2.4.1971

תיקון מס' 11

ס"ח תשל"א מס' 619 מיום 2.4.1971 עמ' 84 ( ה"ח 911 )

הוספת סעיף 41א

           (ב)     הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

          (ג)      בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין -

(1)   התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2)  תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור.

ברע"פ 7431-10 פלוני נ' מדינת ישראל אליו הפנה הנאשם נקבע כי במקום בו אדם לא החזיק מעולם רישיון נהיגה לא יחוייב בהגשת תצהיר במקום רישיון נהיגה וחישוב תקופת הפסילה יחל מיום מתן גזר הדין. המקרה שלפניי שונה - המבקש החזיק ברישיון נהיגה בעבר, נפסל בתיק אחר ותוקפו פקע. במצב בו רישיון נהיגה אינו בתוקף - היה על המבקש להמציא את רישיון הנהיגה, לחילופין תצהיר תומך בעובדה כי רישיונו אינו בתוקף. דומה הדבר למצב בו אין בידו של המבקש רישיון נהיגה בשל העובדה כי הפקידו במסגרת תיק אחר או שאבד. ראה לעניין זה, החלטת בית המשפט העליון ניתנה לאחרונה (ביום 8.2.2011) ב רע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישאל :

"סיכומו של דבר ובהמשך למה שכבר נפסק בעניין ביטון, נראה לי כי ניתן וראוי לפרש את הוראת התקנות 556 ו-557(א) לתקנות התעבורה באופן שהחובה המוטלת על מי שנגזר לו עונש פסילה להפקיד את רשיונו בבית המשפט שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרשיון קודם לכן בבית משפט אחר ובהליך אחר והיא ממשיכה ללוות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת.". (ההדגשות שלי ש.ש)